<h1>פירוש רבינו יהודה ב"ר נתן — נדרים</h1>
<h2>דף מד.</h2>
[נדרים ל"ח ע"א] אלא פלפולא וחריפות בעלמ' נתן למשה בתחלה אלא על גבור ועשיר חכם וענו תימ' לי אמאי לא קאמ' נמי ובעל קומה כדקאמ' בפ' המצניע [שבת צ"ב ע"א] דקאמ' דילמא משה שני דאמ' מר אי' השכינה שורה אלא על גבור וחכם ועשיר ובעל קומה ובשלמ' התם לא מזכיר ענו דעיקר' דמילת' ליתיה התם אבל הכא ה"ל למימ' נמי ובעל קומה ונראה היה לגורסו כאן ולגרוס אח"כ גבור ובעל קומה דכתי' ויפרוש את האהל ודחי ראיה דגבור ודילמ' דאריך וקטין כו' ושמא י"ל דבכלל גבור הוי בעל קומה ונפרש שר' יוחנן עצמו הביא אח"כ ראיה דויפרוש וממילא שמעינן גם בעל קומה אע"פ שלענין גבורה נדחית ראיה דויפרוש והא דאמ' במ"ק [כ"ה ע"א] גבי רב הונא ראוי היה רבנו שתשרה עליו שכינה אלא שבבל גרמה לו אע"ג דאמ' בתענית בפירקא דחסידי [מגילה כ"ז ע"ב] רב הונא איניש גוצא הוה איכ' למימ' שאם היה בא"י היה נעשה בעל קומה או שמא באקראי בעלמא שורה שכינה אפי' על מי שאי' בו כל המדות הללו דילמא דאריך וקטין ודק וחלש כמו [ב"ק נ"ה ע"א] אלים קועיה קטין קועיה אלא מן הדין קרא ואתפוש בשני הלוחות ואשברם והיאך שברם בהשלכתו והלא היו עבות הרבה כדתניא הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה וא"כ בגבורה גדולה נשברו ועו' שהלוחות היו של סנפירינון [שהש"ר פ"ה] והית' אבן חזקה מאד כדאמרי' התם [שם] מעש' באחד שלקח סנפירינון ובקש לבדקו הושיבו על הסדן והקיש בקורנס נשבר הקורנס ונבקע הסדן סנפירינון לא זז ממקומו ארכן ששה ורחבן ששה א"ר כי בירושלמי פ' משוח מלחמה [סוטה פ"ח ה"ג] אימ' כל לוח ולוח ארכו ו' ורחבו ג' וכן בשקלי' פ' י"ג שופרות [פ"ו מ"ט] והא דאמ' בפ"ק דב"ב [י"ד ע"א] י"ל דרחבן של כל שתים מונה ביחד שתים שלמות ושתים שבורות או שמא תלמוד שלנו חולק ואם חולק י"ל דאורך הלוח קרי תלמוד שלנו מראש תחלת הדף עד ראש התחתון של סוף הדף ורוחב קרי רוחב הדף שהוא אורך השטין והיו מונחות בארון אלו ע"ג אלו אבל לפי הירושלמי לוחות ושברי לוחות כולן זו בצד זו מ"ר. עשיר פסל לך ואע"ג דמקודם לכן שרת' עליו שכינה מ"מ לכך נכתב פסל לך דקמ"ל שנתעשר כו' לאשמעינן שדרך נביא שהו' עשיר חמשי' שערי בינ' נבראו בעולם וכלם (נקנו) [נתנו] למשה חסר אחת יש לפרש דנפק' מדכתי' בתורה מזוקק שבעתים ובסוף פ"ק דר"ה [כ"א ע"ב] דריש ליה הכי בהדיא דהיינו ז' פעמי' ז' והוא [מ"ט פנים טמא ומ]"ט פני' טהור וכלן נתנו למשה דכתיב ותחסרהו מעט מאלקי' היינו שער (אחר) [אחד] דתפסת מועט תפסת והיינו חמשים לאפוקי ממאן דשקיל בלא אגרא בתמיה א"כ מאי רביתיה אלא דאפי' באגרא שהיה עשיר ולא היה צריך להם כלל אפי' לשכור משלהם ודילמ' משום דענו הוה ולא היה רוצה לשכור מהם שלא יתביישו ממנו להשכיר לו בזול או אפי' אי' רצונם להשכיר דאילו במשה כתיב לא חמור אחד מהם נשאתי דאפי' בשכר שלא דחק אותם להשכיר לו שלא מרצונם. אפי' ברצון לא שכרן פן יתביישו להשכיר לו בזול ולא רצותנו לשו' רצון דריש ליה תלמודא ולפי הפשט היא כמו לא רצצתנו מלשון קנה רצוץ וכן [יהושע ו'] (סבותנו) [סבותם] כמו סבבתנו לשו' פרו' הר"ר יהודה בר"נ.
